שלולית הפרסום הישראלית סערה לאחרונה ואפילו פעמיים. תחילה בשל השימוש בפרשת ה"טורטית" של מרוואן ברגותי לפרסום של "פיצה האט", שנגמר בפיטורי משרד הפרסום, ואחר כך בשל הפרסום חסר הטעם, שלא להשתמש במילים בוטות יותר, למכשיר הסרת שיער של המותג "וויט", של חברת קיט-בנזיקר, שהוסר מהרשת בהוראת החברה הבינלאומית.
מי אשם? על מי מוטלת האחריות? מי היה צריך למנוע? מי אישר? את מי לא שאלו? את מי היו צריכים לשאול? מילים רבות נכתבו ונאמרו בשאלות אלה.
על מה המקרים מצביעים? על רשלנות? על חוסר מקצועיות? על קוצר ראות? על היסחפות? על מנהלי שיווק שבויים בידי משרדי פרסום? כמעט ולא דובר באמת. כי מי רוצה להודות בבעיות באמת.
לכל השואלים והמבקרים (בצדק, יש לומר) ולכל הנרעשים והמזועזעים (גם בצדקנות, יש לומר), הנה סיפור מרגיע. אנחנו לא לבד.
הפרסומת, של חברת מקדונלד'ס בבריטניה, זכתה גם היא למוות בעריסה, היא נגנזה יומיים לאחר שידורה לראשונה, גניזה שלוותה בהודעת התנצלות פומבית מצד מקדונלד'ס בריטניה.
הפרסומת מתארת ילד שאביו נפטר, ילד אבל, שהולך עם אמו לאכול במקדונלד'ס. הילד מבקש מאמו לספר על אביו ולאורך הדרך מסתבר לילד שאביו היה בדיוק כל מה שהוא עצמו אינו כזה. האב היה מוכשר בכדורגל, כובש נשים, בעל נעליים מבריקות, חכם ונבון. הילד מגלה לרוב אכזבתו שאין לו כלום משותף עם אביו המת. עד שבמקדונלד'ס האם מגלה שהילד, כמו אביו, אוהב סנדוויץ' דג. הנה הדמיון!
הפרסומת הצליחה לפגוע בכל כך הרבה אנשים בפרק זמן מאד קצר. תוך יומיים הגיעו לארגון הרגולציה של תעשיית הפרסום בבריטניה, ה-ASA, (ולמה לנו אין כזה? כאילו שלא ברור) כמאה ועשרים תלונות. הרשת החברתית געשה. עמותת סיוע לילדי נפטרים פרסמה גינוי חריף.
מקדונלד'ס, כאמור, משכה את הפרסומת והודיעה שלא תשתמש בה. היא גם התנצלה וציינה (את המובן מאליו, יש לומר) שלא היה בכוונתה לפגוע באיש, וחשוב מכל, הודיעה שהיא מתכוונת לערוך בדק בית בכל מערך האישורים בתהליך הקריאטיב כדי למנוע הישנות מקרים כאלה.
נו, כנראה בכל זאת יש הבדל.