בחלק א' של פוסט זה, נסקרו מתיחות האחד באפריל אותם פרסמו השנה, 2019, מותגים שונים. מותגים כמו הסברו, יצרן המשחקים והצעצועים, מקדונלדס, טינדר, דורקס ועוד. צוין עוד שהמתיחות, רובן ככולן, פורסמו באמצעים דיגיטליים כמו אתר המותג, חשבונות הפייסבוק והטוויטר של המותג ועוד אמצעים שלא חייבו השקעה כספית משמעותית מצד המותגים. סופר גם שחברת מיקרוסופט אסרה על כל המחלקות הרלוונטיות שלה לפרסם מתיחות מטעמה.
החלק הזה של הפוסט יעסוק במתיחות היסטוריות, ויציג במיוחד את ההשקעה המשמעותית של מותג הרכב BMW במתיחות "אחד באפריל" כבר מעל 30 שנה.אבל בטרם תוצג ההיסטוריה, מתיחה אחת שנשמטה מהפוסט הקודם.
יצרנית המוצרים הטריים FRESH DIRECT הציגה פיתוח חדש, מוצר בשם CAULK שהוא, לא פחות ולא יותר, חלב כרובית הנמכר בשקית נייר. בסרטון שהפיצה החברה מצוין שמדובר במוצר בלתי אלרגני לחלוטין. הוא אינו מכיל גלוטן, אגוזים, סויה, בשר, פרי, אנטיביוטיקה וחומרים אנטי דלקתיים. בקיצור משקה בריאות טבעוני לתפארת.
וכעת להיסטוריה של מתיחות אחד באפריל ובמיוחד לתרומתה של ב.מ.וו להיסטוריה זו.
בעידן שלפני הרשתות החברתיות ושלפני האינטרנט, המדיה העיקריים בהם התפרסמו המתיחות שביוזמת החברות המסחריות היו העיתונות (ובעיקר העיתונות המקומית) והרדיו. שני אמצעי מדיה אשר ניתן בקלות לתזמן בהם הופעה מדויקת ביום הספציפי (היום הראשון של חודש אפריל) ובאופן חד פעמי. למרות חשיפה מוגבלת יחסית מבחינה גיאוגרפית, וכמובן למרות העדר אמצעים לשיתוף ויצירת וויראליות, זכו חלק לא מבוטל מהמתיחות לתפוצה רחבה בזכות שימוש אגרסיבי בכלים של יחסי ציבור, הן של המפרסמים והן של משרדי הפרסום.
יצרנית המכוניות BMW החלה במסורת המתיחות כבר בשנת 1
שנתיים לאחר מכן, בשנת 1985, הודיעה ב.מ.וו באחד באפריל על התקן המאפשר לשלוט על לחץ 
עוד מתיחות של ב.מ.וו כללו: טיפים לנהגים שמאפשרים להם לזהות אם הם נוהגים בב.מ.וו מקורי או בחיקוי מהמזרח הרחוק (1987), מגב מיוחד לרחיצת הסמל שעל מכסה המנוע בכל זמן שמצטבר עליו לכלוך (1988),
מערכת חשובה וייחודית למניעת גניבה, הוצגה על ידי ב.מ.וו באחד באפריל שנת 1989. המערכת
עוד ברשימת המתיחות: הכרזה על מתקן לייזר להמסת השלג ולחימום הכביש לפני הרכב (1989), מערכת לקריאה ולתרגום אוטומטי של שלטי הכוונה ותמרורים בדרך, ציפוי החלון הקדמי בשכבת גומי שקוף המונעת הדבקות חרקים לחלון, ואפילו זכוכית אופטית לחלון הקדמי שמייתרת את השימוש במשקפיים, מערכת המזהירה חיות על הכביש ומונעת דריסתן ועוד, כפי שניתן לקרוא בקישור זה.
השאלה המתבקשת היא האם יש הצדקה להשקעה הרבה בכישרון וביצירתיות, בזמן ניהול ובעלות המדיה הכרוכים ביצירה ובהפקה של מתיחה מדי שנה בשנה. האם מותג "משתטה" פוגע בדימויו ובמיצובו בעיני הצרכן או שדווקא יוצא נשכר. יתרה על כך, מאמץ כה רב, שיכול היה לשרת מסע פרסום מתמשך, מושקע בפעילות פרסומית חד פעמית, חד יומית.
וכפי שכבר צוין, בחלק א', בימינו עלויות המדיה וההפקה הן לחלוטין זניחות בשל השימוש הנרחב באמצעים הדיגיטליים ומאידך יכולת ההפצה של המדיה היא נרחבת. אולם בשנים שקדמו לשימוש באמצעים אלה, הוצאות ההפקה היו גבוהות ודווקא השימוש במדיה היה מוגבל, כי בכל זאת יש גבול להשקעה.
יטען הטוען שעל גבי אותה מתיחה חד פעמית מוגבלת בהפצה, יכול המותג לרכב באמצעות מערכת יחסי הציבור שלו המגבירה את הנגישות של המסר וחשיפתו לקהלים נוספים.
ומה לגבי הפרשנות שיכולה להינתן על ידי הנחשפים לתכני המתיחה. האם יכעסו על עצם המתיחה? האם יבינו שלא כהלכה את הנאמר? האם ההומור של המותחים לא יעלה בקנה אחד עם זה של ה"נמתחים"? ומה לגבי אלה שלא יבינו שמדובר במתיחה ויפנו לקבלת פרטים ו"ייצאו פראיירים"? האם לא יכעסו על המותג שגרם להראות כאלה בעיני עצמם שלא לדבר על סביבתם?
האם לחברות ולמותגים יש יותר מה להפסיד מאשר להרוויח ממתיחות מסוג זה ומהמאמץ להראות מגניב ליום אחד?
מחקר שבדק את הנושא בבריטניה, גילה ש 86% מהציבור דווקא סבורים שהומור הוא אמצעי מצוין לתקשר איתם, ואפילו 68% סבורים שבדיחות אחד באפריל של מותגים הם מצחיקים. האמנם חשיפה אחת כזו נחשבת לאמצעי תקשור?
יש הטוענים שהאחד באפריל נותן למותגים את ההזדמנות למצב את עצמם בקרב לקוחותיהם כיותר אנושיים, היודעים להתבדח, להיות "קלילים". ועוד טוענים הטוענים שחברה רצינית "גרמנית" כמו ב.מ.וו, לא היתה חושפת את עצמה לסכנות תדמיתיות שנה אחר שנה.
ובכל זאת, להזכיר שחברת מיקרוסופט הוציאה השנה הנחיה חד משמעית לכל גורמי השיווק והתקשורת השיווקית להימנע ממתיחות אחד באפריל בשל פוטנציאל הנזק שהחברה מזהה במתיחות אלה.
תיק"ו.