אנחנו בדרך כלל נוהגים לציין עשור ל.. או יובל … או מאה שנה ל.., אבל לפעמים נחמד להזכר באירוע חשוב, גם אם הזמן שחלף הוא לא מהסוג הזה, העגול, המושלם. האמת שצריכה להאמר היא שכבר חלפו שבעה עשר ימים (מעבר ל 79 השנים) ממועד ההתרחשות של האירוע עצמו, ה-1 בחודש יולי שנת 1941.
הארוע המדובר היה ראשון מסוגו מעולם, והיווה פריצת דרך מדהימה לכל מה שאנחנו מכירים בעולם הפרסום מאז. ארוע שטלטל את הענף ופתח באחת עולם שלם של אפשרויות פרסום, תפקידים, עיסוקים ומקצועות בתחום, שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו את הפרסום בלעדיהם. ארוע קטן, קצר ביותר, תשע שניות אורכו ותשעה דולרים עלותו, והשפעה כל כך משמעותית. מארוע זה צמחה תעשייה ששוויה מאות מיליארדי דולרים. דוגמה מפוארת להשפעה אפוקליפטית של משק כנפי פרפר.
ובכן, יום שלישי, 1 ביולי 1941, תחנת הטלוויזיה של ניו יורק WNBT, בבעלות רשת NBC ולימים תשנה את שמה ל-WNBC, נערכת לשדר בשידור ישיר את משחק הבייסבול בין הקבוצה המקומית, ברוקלין דודג'רס, ובין הקבוצה האורחת מפילדלפיה. המשחק אמור להפתח בשעה 12:00 בצהרים. שניות לפני זריקת הפתיחה של המשחק, מופיע על המסך סרטון פרסומת. תשע שניות של פרסומת.
לראשונה בתולדות הטלוויזיה האמריקאית פרסומת חוקית לחלוטין, ברשות הרשויות המפקחות. הפרסומת מציגה צילום תקריב של שעון (אנלוגי, כמובן) על רקע של מפת ארצות הברית והכיתוב: "Bulova watch time". בשניה החמישית עולה גם קריין המכריז: "America runs on Bulova time". הקריין היה קריין החדשות, ריי פורסט, דמות מרכזית ברשת WNRT. התרגשות גדולה.
נכון, כבר בשנת 1939, שנתיים קודם לארוע מכונן זה, הוקראו סיסמאות פרסומת על ידי קריינים שהכריזו על חסויות שננו חברות מסחריות לתכניות טלוויזיה ברשת ABC. חברות כמו פרוקטר אנד גמבל, ג'נרל מילס ואחדות אחרות נהגו לממן הפקות של חידוני טלוויזיה ותכניות אחרות, ותכניות אלה נשאו את שמותיהן. מתן החסות הוכרז כחלק מהקרדיטים של התכניות שהוקראו על ידי קריינים.
לא ידוע כמה אנשים צפו במשחק הבייסבול האמור, וכמה מהם נחשפו לפרסומת. מה שכן ידוע הוא שמספר מקלטי הטלוויזיה בניו יורק בזמן ההוא לא עלה על 4000. חברת השעונים שילמה עבור שדור הפרסומת סך של $9 (במילים: תשעה דולרים של ארצות הברית), שהם מעט פחות מ-$200 בערכים של ימינו. רק לשם השוואה, במשחק הסופרבול עלות ממוצעת לתשדיר בן 30 שניות עמדה על 5.25 מיליון דולר. בערכים של שנת 1931 מדובר בכמעט 240 אלף דולר. אילו היתה חברת השעונים משלמת בזמנה על פי עלויות הפרסומת של הסופרבול, היא היתה נדרשת לשלם מעט יותר מ 70 אלף דולר, או פי 7875 ממה ששילמה בפועל.
מאז, עבר הפרסום בטלוויזיה כברת דרך. 7 שנים מאוחר, 1948, יותר עמד מספר החברות שפרסמו בטלוויזיה על מעל 900. מקלטי טלוויזיה היו בנמצא רק אצל פחות מעשרה אחוזים ממשקי הבית בארצות הברית. עשור לאחר מכן, 1960, אצל עשרה אחוז ממשקי הבית בארצות הברית לא היה מקלט טלוויזיה. גידול פי תשעה תוך עשור. במקביל גדל היקף הפרסום, ממיליארד וחצי דולר בשנת 1960 לשלושה וחצי מיליארד דולר בשנת 1970.
על מה שקורה לפרסום בטלוויזיה בעידן האינטרנט בכלל ובשנים האחרונות בפרט, בפעם אחרת. לא נקלקל את מצב הרוח של נוסטלגיה טובה.