על פרסום וסביב פרסום. בעבר, כיום ולעתיד.
הפוסט הזה מצטרף לפינת הביזאר הלא מוכרזת של ענייני פרסום. אולם, הפוסטים הקודמים שפורסמו ומככבים בפינת הביזאר, התייחסו לפעילויות גרילה מבתי יוצר יפניים או סיניים, הידועים בביזאריותם השיווקית. הפוסט הנוכחי עוסק בביזאר מערבי, לחלוטין לא צפוי ואף מעורר תמיהה, לכאורה.
שמעו סיפור.
מרקס אנד ספנסר, רשת הקמעונאות הבריטית פרסמה פוסט באינסטגרם לרגל חג המולד. התמונה מראה אח בוערת וגזרי נייר בצבעים לבן, ירוק ואדום, חלקם עולים באש. התמונה היא פריים מתוך תשדיר הפרסומת של החברה. הטקסט המלווה, בתרגום חופשי וחד מגדרי, כדי לפשט את הכתיבה: "בחג מולד זה, עשי רק מה שאת אוהבת… כמו לומר לא לכובעי נייר (על אף שאנחנו, אם להיות כנים, משוחדים)".
פעם, דווקא לא לפני המון זמן, כשסטודנטים בבתי ספר לתקשורת בישראל למדו גם את יסודות הפרסום, הם למדו שאחת ההחלטות החשובות בעת העבודה על כל פרסומת היא לגבי התפקיד המיועד אותו צריכה למלא פרסומת ספציפית זו אשר ביצירתה עוסקים. הגדרת התפקיד תכתיב, מה יהיה הקריאטיב של הפרסומת בכל הקשור לאופיה, הטון והסטייל שלה, התוכן המילולי וכמותו, הפן הוויזואלי ועוד. ההחלטה תכוון אם הפרסומת תפנה להגיון של הצרכן ותציג נימוקים רציונליים לטובת המותג נשוא הפרסומת, או אולי היא תפנה לנפשו של הצרכן ותחניף לו. האם היא "תלחש" לו באוזן, בצורה אינטימית, או תצרח אליו את המסרים.
בין שלל התפקידים האפשריים שניתן להטיל על פרסומת, Continue reading