על פרסום וסביב פרסום. בעבר, כיום ולעתיד.
איך יכול להיות שמישהו (אפשר גם מישהי, כמובן, זה רק לצורך הנוחות), יודע שמשהו טוב עבורו, נגיד פריט מזון כל שהוא, אבל הוא לא צורך אותו. יכול להיות? עובדה. או לפחות כך חשבו יצרני החלב בארצות הברית. לאורך כל שנות השמונים של המאה הקודמת Continue reading
אנחנו בדרך כלל נוהגים לציין עשור ל.. או יובל … או מאה שנה ל.., אבל לפעמים נחמד להזכר באירוע חשוב, גם אם הזמן שחלף הוא לא מהסוג הזה, העגול, המושלם. האמת שצריכה להאמר היא שכבר חלפו שבעה עשר ימים (מעבר ל 79 השנים) ממועד ההתרחשות של האירוע עצמו, ה-1 בחודש יולי שנת 1941.
הארוע המדובר היה ראשון מסוגו מעולם, והיווה פריצת דרך מדהימה לכל מה שאנחנו מכירים בעולם הפרסום מאז. Continue reading
פרסום בתקופת משבר. נושא ששבים לדוש בו בכל פעם שפורץ כזה. יהא זה משבר כלכלי או תהא זו מלחמה, או שמא משבר חברתי ובין אם, כמו לאחרונה, משבר משולב, גם בריאותי, גם כלכלי וגם חברתי. מטבע הדברים, ברגעים כאלה של משבר, נכנסים העסקים למגננה אשר באה לידי ביטוי, בין השאר, בצמצום הוצאות העסק, וכפועל יוצא צמצום ההוצאות על פרסום.
וכמו רפלקס מותנה, עם ההודעה הראשונה על כך שמפרסם זה או אחר עוצר, מעכב, מבטל את תקציב הפרסום שלו, פורץ אותו הדיון. Continue reading
מי שלא הספיק לרכוש מתנה לפסח או לא עבר במחלקת הבשמים בדיוטי-פרי או אפילו לא בסופרפארם, יש לו הזדמנות יוצאת מהכלל לרכוש בושם נדיר וחד פעמי. בושם מיוחד בניחוח שינעים בילוי משותף.
"בורגר קינג" יפן, לא חוסכת במאמצים למשוך את צרכני ה"ג'אנק פוד" היפנים, והם רבים מאד. הם כבר השיקו את ה"המבורגר השחור", עם קציצה שחורה וגבינה "צהובה" שחורה על גבי לחמניות שחורות. כולם צבועים בעזרת אפר של במבוק שרוף.
בהזדמנות אחרת הם השיקו המבורגר "הכל אדום",הלחמניה, הגבינה והקציצה אדומים, צבועים באבקה עשויה מעגבניות מיובשות.
ובאחד באפריל שנת 2018 הם הגדילו לעשות והשיקו בושם בניחוח המבורגר על האש.
הבושם שכל אחד (אם הוא יפני, כמובן) ישתוקק להתבשם בו, אם להאמין לסרטון שהעלו לרשתות.
ההסבר שנתן מנהל השיווק של בורגר קינג יפן לכל המהלכים היה שמהלכי גרילה כאלה עוזרים להם להתגבר על תקציב פרסום נמוך יחסית לנדרש כדי לחדור את ה"רעש" (כלומר, הגודש) הרב שקיים בספירת השיווק ביפן.
בכל זאת, יפנים.
סיפורנו מתחיל בשנת 1898 בפילדלפיה.
אליאס סט. אלמו לואיס
אליאס סט. אלמו לואיס מקים משרד פרסום בשם "ADVERTISERS' AGENCY". לאחר שהמשרד התרחב לסניפים במספר ערים נוספות, ולואיס התעייף, הוא מוכר את חלקו ועובר לנהל פרסום ב"צד הלקוח". בהמשך הוא מקים בית ספר לפרסום, כתב ספרים בנושא, וניתן בהחלט לכנותו הוגה דעות בתחום הפרסום. הוא היה מאמין גדול בחשיבות הפרסום והשקיע בנושא מחשבה על עקרונות ותיאוריות. לואיס היה הראשון שטען שצרכן, באשר הוא, עובר בתהליך שלקראת קניה דרך שלוש תחנות: תשומת לב (ATTENTION), עניין (INTEREST) חשק (DESIRE). או בקיצור AID.
לרעיון הזה הקדיש לואיס מחשבה רבה, הוא פיתח ושכלל וניסח אותו בצורות שונות. שנתיים לאחר מכן הוא הוסיף למודל תחנה נוספת: פעולה (ACTION). כך נולד AIDA, אחד המודלים הידועים ביותר בתחום השיווק, המנסה להסביר את התהליך אותו עובר הצרכן, ואשר על בסיסו ניתן להחליט איזה פרסום נדרש, ואילו מסרים נדרשים כדי להשפיע על הצרכן, להביאו לשלב מתקדם יותר לקראת רכישת המותג, ובמילים אחרות, להשיג אפקטיביות. לואיס התמים, הוא לא ידע אז שהוא מדבר על מסעות ומשפכים. הוא היה איש רציני.
חג המולד אמנם כבר מזמן מאחורינו, אבל הסיפור הזה הוא אקטואלי. במיוחד לאחר פרסום הכתבה ב- The Marker (22.2.2018) אודות קמפיין הפרסומת לתפוצ'יפס, אשר כוונה (גם אם לא בלעדית) אל תלמידים ובני נוער, ועוד יותר במיוחד לאור התשובה הצינית משהו של "שטראוס".
אנחנו, בני ישראל, איננו מכירים מקרוב ובאופן אישי את סנטה קלאוס. שמענו עליו מרכילויות וסיפורים. אומרים עליו הרבה דברים טובים: הוא גר בקוטב הצפוני ומגיע אחת לשנה, בחג המולד, על גבי מזחלת רתומה לאילי הצפון, כשעל שכמו הרחבה שק מלא מתנות לכל הילדים שהיו טובים במהלך השנה שחלפה. שמנמן, סמוק לחיים, לבוש חליפת בגדים אדומה, חגור חגורת עור רחבה וחבוש מצנפת אדומה שוליה לבנים. הו-הו-הו כמה אוהבים אותו את סנטה.
אבל קלאוס הקדוש, כן זה שמו, בדמותו המוכרת כל כך, הוא לא הקדוש קלאוס הדתי האמיתי. (דתי ואמיתי, אוקסימורון). קלאוס הקדוש, שהחודש ימלאו 1740 שנה להולדתו, היה איש כנסיה באסיה הקטנה. לאחר מותו הוכרז קדוש הממונה על המלחים, הסוחרים, הקשתים, יצרני הבירה, הגנבים המתחרטים, המשכונאים, הסטודנטים וכן, גם על הילדים. הרבה אחריות. קלאוס הקדוש נהג לתת מתנות בסתר. בכך הוא היווה מודל חיקוי לדמותו של קלאוס הקדוש המודרני. אבל כפי שניתן ללמוד מתמונתו של הקדוש
, אין שום דמיון במראה לסנטה קלאוס של ימינו. באירופה נהגו לצייר את סנטה קלאוס בדמות של צייד רזה וגבוה לבוש אדרת עור ומצנפת עור מחודדת ונושא אמתחת עור על גבו, דמות די מפחידה, יש לומר, או כדמותו של גמד מרושע.
למראה של סנטה קלאוס, המוכר והידוע כיום, ניתן למצוא שני הסברים. האחד תמים, השני ציני. ושוחרי תיאוריות הקונספירציה יחברו את שני ההסברים לאחד חזק שמגלם בתוכו ניצול ציני של תמימות.