כשמדברים על החפצה בפרסום, מתכוונים, כמובן מאליו, בהחפצת גוף האישה בפרסומות. סגנון דוחה ופסול לכל הדעות, אשר פרסומאים, שיש מי שיכנה אותם מיזוגנים, ויש אשר יכנו אותם רק חסרי רגישות (ואולי גם חסרי תבונה), נוהגים לעשות בו שימוש משכבר הימים ועד ימינו אלה. אבל, האם יש גם אפשרות אחרת? מסתבר שיש.
צילום יח"צ
קמפיין חדש יחסית של SUITSTUDIO, יצרן חליפות גברים ונשים בארצות הברית, כולל פרסומות המציגות במרכז התמונות נשים חזקות למראה, לבושות בחליפות, בהופעה מרשימה. כרקע, כליווי, קיימים גברים בעירום מלא (אם כי לא פרונטלי). היפוך תפקידים. אישה בלבוש "גברי", חזקה דומיננטית. גוף ערום של גבר "מקשט".
החברה בחרה במוטיב פרסומי זה במודע. הסגנית לנשיא החברה הצהירה שההחלטה לבחור בהחפצה של הגוף הגברי באה כדי ל"אזן" את ההיסטוריה החד צדדית של ההחפצה. לדעתה אין כל רע בשימוש במוטיב מיני בפרסום. כלומר, אם עד כה התפישה של "מיני" היתה שווה נשים בעירום בתפקיד הקישוט, אמור מעתה, "מיני" יכול להיות שווה גם גבר ערום כקישוט.
אם כן, האם מעכשיו, תוצדק החפצת נשים, משום שגם החפצת גברים קיימת? בטח תאמרו שלא ממש, שכן יש הרבה יותר מקרים של החפצת נשים מאשר החפצת גברים. נו, ואם יהיו עוד מקרים של החפצת גברים? ואפילו שווה בשווה? מה אז?
התשובה אינה בכמות. את התשובה צריך לחפש (ולמצוא, כי זה קל) בקונטקסט. במרבית מקרי ההחפצה של נשים, האישה מוצגת בקונטקסט כנוע עד אלים ומאד מיני וארוטי. במרבית המקרים היא "מזמינה". ואילו, במקרים (הבודדים) של החפצת גופו של הגבר הסיטואציה אולי אירוטית אבל "אמנותית", סוגדת לגוף ולא פוגעת באובייקט. לוליטה מול אפולו.
אז יופי, יש גם החפצה של הגוף הגברי. אבל די. פשוט די!