חג המולד אמנם כבר מזמן מאחורינו, אבל הסיפור הזה הוא אקטואלי. במיוחד לאחר פרסום הכתבה ב- The Marker (22.2.2018) אודות קמפיין הפרסומת לתפוצ'יפס, אשר כוונה (גם אם לא בלעדית) אל תלמידים ובני נוער, ועוד יותר במיוחד לאור התשובה הצינית משהו של "שטראוס".
אנחנו, בני ישראל, איננו מכירים מקרוב ובאופן אישי את סנטה קלאוס. שמענו עליו מרכילויות וסיפורים. אומרים עליו הרבה דברים טובים: הוא גר בקוטב הצפוני ומגיע אחת לשנה, בחג המולד, על גבי מזחלת רתומה לאילי הצפון, כשעל שכמו הרחבה שק מלא מתנות לכל הילדים שהיו טובים במהלך השנה שחלפה. שמנמן, סמוק לחיים, לבוש חליפת בגדים אדומה, חגור חגורת עור רחבה וחבוש מצנפת אדומה שוליה לבנים. הו-הו-הו כמה אוהבים אותו את סנטה.
אבל קלאוס הקדוש, כן זה שמו, בדמותו המוכרת כל כך, הוא לא הקדוש קלאוס הדתי האמיתי. (דתי ואמיתי, אוקסימורון). קלאוס הקדוש, שהחודש ימלאו 1740 שנה להולדתו, היה איש כנסיה באסיה הקטנה. לאחר מותו הוכרז קדוש הממונה על המלחים, הסוחרים, הקשתים, יצרני הבירה, הגנבים המתחרטים, המשכונאים, הסטודנטים וכן, גם על הילדים. הרבה אחריות. קלאוס הקדוש נהג לתת מתנות בסתר. בכך הוא היווה מודל חיקוי לדמותו של קלאוס הקדוש המודרני. אבל כפי שניתן ללמוד מתמונתו של הקדוש
למראה של סנטה קלאוס, המוכר והידוע כיום, ניתן למצוא שני הסברים. האחד תמים, השני ציני. ושוחרי תיאוריות הקונספירציה יחברו את שני ההסברים לאחד חזק שמגלם בתוכו ניצול ציני של תמימות.
ההסבר התמים אומר: הראשון בארצות הברית שניסה להתמודד עם דמותו של סנטה היה צייר הקריקטורות תומאס נאסט. הוא צייר את סנטה בשנת 1862 כגמד עב בשר ובמשך 30 השנים שלאחר מכן הוא שכלל את הדמות ואת צבעיה עד לצבע האדום הידוע.
ההסבר הציני אומר: דמותו של סנטה קלאוס הידוע לנו בימינו עוצבה עבור "קוקה קולה". הצבעוניות האדומה-לבנה המשותפת מוכיחה זאת, העדר יכולת הצבעה על גורם מעצב אחד נובעת, על פי הסבר זה, מכך שהדמות היא דמות באוריינטציה מסחרית-שיווקית. דמותו של סנטה החלה להופיע בפרסומות של "קוקה-קולה" בארצות הברית בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת. "קוקה-קולה" חיפשה דרך לתמוך במכירות המשקה בתקופת החורף, הידועה כמחוץ לעונת המשקאות. המאייר Haddon Sundblom נשכר למשימה. הוא יצר סדרה של ציורים בהשראת יצירה בשם "ביקור של סנט. ניקולאס", בציורים הופיעה דמותו הגדולה מהחיים של האיש השמנמן, המזוקן בבגדיו האדומים ובמצנפתו בעלת שולי הפרווה.
המתנגדים להסבר הציני טוענים שהדמות המוכרת צוירה כבר בשנת 1906 ובלי כל קשר ל"קוקה-קולה", אלא רק בהקשר של חג המולד.
אבל כאן מגיע תור ההסבר הקונספירטיבי. לאורך זמן לא מועט התקיימו בתקשורת טיפוסים שונים של סנטה. היה שוני במבנה הגוף, הצבעוניות הבסיסית היתה שווה אבל היו הבדלים קטנים בצבע החגורה, בשולי הפרווה ועוד. והנה, הסנטה של "קוקה-קולה" גבר על כולם והפך להיות הסמל של חג המולד החילוני. "קוקה-קולה" קבעה את הסטנדרט ומכאן והלאה סנטה קיבל מראה אחיד. שנה אחר שנה הפציע סנטה לקראת חג המולד (לאחר חג ההודיה) במרכזי קניות, ברחובות, מצלצל בפעמון, מכריז את ה"הו-הו-הו" העליז שלו ומצטלם עם ילדים קטנים היושבים בחיקו. ובה בעת מופיע אותו סנטה בדיוק בפרסומות החג של "קוקה-קולה". "קוקה-קולה" וסנטה המודרני חד הם. הילדים אוהבים את סנטה, הילדים אוהבים "קוקה-קולה". "קוקה-קולה" זה חג, "קוקה-קולה" זה ילדים. זהו.
והנה, אחרי כמעט תשעים שנה מוצא עצמו קלאוס הקדוש, חביב הסבר, נוטף טוב הלב, אוהב הילדים ואהובם, במצב שהוא אינו מורגל בו. הוא, הדמות שוחרת הטוב מואשם, השם ישמור, בגרימת נזק לילדים. ולא זו בלבד אלה שהוא מורחק מקרבתם של ילדים שלא יזיק להם עוד ועוד.
הדבר קרה בניו זילנד. קואליציה של יותר מעשרים ארגונים המעורבים בשמירה על בריאות הציבור, ובראשם הארגון Healthy Auckland Together התלוננו בפני הרשות לסטנדרטים בפרסום (ASA) גוף הרגולציה העצמית של ענף הפרסום הניו זילנדי, בדומה לגופים הקיימים בבריטניה ובאוסטרליה שהוזכרו בעבר, כמו בפרשת הפרסומת של מקדונלדס או בפרשת הפרסומת של VIM. התלונה עסקה בשלט חוצות של חברת "קוקה-קולה" ובו מוצגת דמותו של סנטה שלנו שהוא אוחז בשני בקבוקי משקה שחור מתוק ועתיר בקפאין. השלט התנוסס בתחנת אוטובוסים הנמצאת בסמוך מאד לשני בתי ספר בעיר אוקלנד והמסרים כוונו אל התלמידים.
הקוד האתי של ASA בניו זילנד אוסר להפנות אל קהל זה של ילדים וצעירים פרסומות למוצרים המוגדרים כ"מזון מזדמן", וזה כולל שוקולד, מוצרים בטיגון עמוק, משקאות אנרגיה וממתקים. בהחלטתה קבעה הרשות ש"קוקה-קולה" הוא בגדר מזון מזדמן. כמו כן קבעה: "לסנטה יש השפעה חזקה על ילדים והוא גורם לילדים להתעניין בתוכן של הפרסומת".
תגובת "קוקה-קולה" היתה שהכוונה בשימוש בסנטה היא כלפי משפחות ולא כלפי ילדים וצעירים. אבל תחדד נהלים בהתאם להנחיה. הרשות לא מצאה ש"קוקה-קולה" נהגה בחוסר אחריות בעצם השימוש בסנטה אהוב הילדים, ולא הענישה אותה, אבל אסרה עליה להשתמש בסנטה בפרסומות המכוונות לילדים.
יש עוד מה ללמוד.