יש העושים מלימון לימונדה אבל היצירתיים עושים לימונצ'לו, או: תודו שעל זה לא הייתם חושבים

על ריאן ריינולדס, סופר כאן בעבר בפוסט קודם. ריינולדס הוא קומיקאי, שחקן ומפיק קנדי אשר השקיע במספר מיזמים עסקיים כמו מזקקה לייצור ג'ין וחברת שירותים סלולריים. יחד עם שותף הקים ריינולדס חברה למתן שירותי פרסום בשם Maximum Effort Productions, ויחד הם כותבים, מפיקים ויוצרים פרסומות. למעשה חברת הפרסום הוקמה על ידי ריינולדס ושותפו כדי לקדם, בתקציב נמוך ומוגבל, את הסרט "Deadpool" בו שיחק ריינולדס שגם הפיק אותו. ההצלחה הביאה אותם להתמודד עם בריפים בעיקר של חברות בהן ריינולדס משקיע. ריינולדס גם מופיע בפרסומות אלה, בהן הוא משמש כדובר (כלומר פרזנטור, בישראלית). כמו הפרסומת לטלוויזיות סמסונג.

כאמור, אחת החברות בבעלותו (העיקרית) של ריינולדס היא חברת סלולר לואו-קוסט בשם מינט מוביל. החברה החליטה לקיים קמפיין דווקא בימים אלה, בהם וירוס קורונה שינה את כל מהלכי החיים, ובכלל זה את האפשרות להפיק סרטים ותשדירים. על כך נוספה העובדה שתקציב ההפקה לתשדיר מלכתחילה היה מצומצם, כמו שמקובל בחברות חסך למיניהן. וכידוע, מלימון עושים בדרך כלל לימונדה, ואילו היצירתיים יעשו מהלימון לימונצ'לו. ריינולדס ושותפו הם יצירתיים בהחלט.

ישוב בחדר העבודה שלו, בתסרוקת וזקן של מי שנמצא בבידוד ימים ארוכים, ריינולדס משתף אותנו ב"תהליך היצירה". הוא מציג לנו את הסרטון העשוי כולו בפלטפורמת פאוארפוינט. תחילה, מספר ריינולדס, שבעצם הוא היה בתהליך של הפקת סרטון רחב היקף ומושקע, שנקטע בשל נגיף קורונה, מה שגרם לו ל"התדרדר" לשימוש בפאוארפוינט.

בהמשך, הופך הסרטון לפרודיה על פאוארפוינט, מלווה בהתייחסויות קומיות של ריינולדס לתנאי החיים שלו, וב"פספוסים" המהווים לכאורה חלק מתהליך היצירה. הסרטון מסגיר את הדסקטופ של המחשב שלו, את חייו הפרטיים, גם כן לכאורה. הסרטון הוא כאילו לא מושלם, קופצני, מלא טעויות קטנות (מכוונות, כמובן), כמו סרטוני פרסומת אחרים שנוצרו באולפני חברת הפרסום שלו.

העדר מושלמות ותקציבים קטנים מחייבים יצירתיות גדולה, וזו עוברת בכל התוצרים של ריינולדס והחברה שלו. הסרטון אמור להופיע בערוצים של מינט מוביל ברשתות החברתיות השונות.

פסילת פרסומת מסיבות מוסריות במצרים, או: באמת? זה אסור?

סאקיני אמר: "פורנוגרפיה זו שאלה של גיאוגרפיה".
גם תקינות פוליטית (וחברתית) של פרסומות היא שאלה של גיאגרפיה. והנה ההוכחה:

אנחנו מרבים להתרשם ללמוד ולבחון פרסומות מארה"ב, בריטניה, אוסטרליה ושאר ארצות המערב.וכאשר מתעוררת סערה סביב פרסומת מסויימת באותן ארצות אנחנו מתייחסים אליהן (אל הפרסומת ואל הסערה) באמות המידה שלנו, תרבותנו, מנהגינו, המותר והאסור אצלנו, המקובל והלא מקובל עלינו.
הפרסומת, המוצגת כאן, מאפשרת לנו להציץ גם על אמות המידה והמותר והאסור בקרב תרבויות אחרות. במקרה הזה, במצרים.
חברת COTTONIL, המקבילה במצרים לדלתא, מייצרת מבחר בגדים תחתונים.
בפרסומת החדשה, שיצאה לאור בחודש הרמדאן הקדוש בו שיעור הצפיה בטלוויזיה הוא גבוה במיוחד, והקרויה "הבן של השכן", מככבת השחקנית והזמרת מירדן, מאיס חמדאן. חמדאן שרה בפרסומת את שבחיו של בן השכן השרירי, הגברי וגם של הבגדים התחתונים, הטי שירט ותחתוני הבוקסר שלו. תשואות רמות שתוארו על ידי אחרים כבלתי צנועות.
מספר חברי פרלמנט מצריים תקפו את הפרסומת כבלתי צנועה בעליל. הפרסומת תוארה על ידם כנוגדת את האתיקה הצבורית, את המסורת ואת הערכים המוסריים של הציבור המצרי, ואף מהווה הפרה של החוק הפלילי.
לפי החוק במצרים, עבירה של פגיעה במוסר גוררת אחריה מאסר של שישה חודשים לפחות וקנס של 2000 לירות מצריות. חברי הפרלמנט דרשו להחיל את החוק על יוצרי הפרסומת ועל החברה ולהטיל עליהם קנסות גבוהים. במיוחד לאור העובדה שכל הציבור נמצא ספון בביתו בשל עוצר המוטל מדי לילה כמלחמה בקורונה. במצב כזה כולם מול הטלוויזיה.
גם מצרים מהשורה פרסמו את התנגדותם לפרסומת ברשתות החברתיות. טענות שהפרסומות הן סקסיסטיות, פוגעניות, מחפיצות ומבזות את הגברים בהציגן אותם כגושי בשר. (טענה מוכרת מהזדמנויות אחרות).
חברת הפרסום, האני גמאל, הפסיקה מייד את שידור הפרסומת והחליפה אותה בפרסומת רגועה ללבני גברים.
יצפה הציבור וישפוט.

https://youtu.be/T5uV7LhIGSU

 

גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת. ושוופס? או: גם מותגים צריכים ווייז

ש. ארצי שר כבר מזמן את השיר "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת". נכון. האמת, גם אישה יכולה ללכת לאיבוד. דרך מרפסת או בדרכים אחרות. בכלל ללכת לאיבוד זה לא מסובך. לפעמים הולכים לאיבוד כשחוזרים על דרך שכבר הלכו בה אבל לא ממש זוכרים היכן לפנות. לפעמים הולכים לאיבוד כשהסוללה נגמרת בטלפון ואמצעי הניווט אינו פועל. לפעמים הולכים לאיבוד כאשר משהו מסיח את הדעת, לא שמים לב לסימן דרך או לפניה והופ, הולכים לאיבוד. ככה זה עם אנשים. אף אחד לא שומר עליהם.

עם מותג דברים אמורים להיות אחרת. Continue reading

פרסומות מונגשות או: אפשר לשמוע את המראות

הנגשת פרסומות. נושא שאינו זוכה אצלנו לתשומת לב ולמחשבה מצד העוסקים בפרסום, מפרסמים ופרסומאים כאחד. ספק אם יש מי שנותן את דעתו לחשיבות הנגשת פרסומות וידאו בטלוויזיה ובמרשתת לבעלי מוגבלות בראיה, למרות שהנגשת פרסומות כלל לא צריכה להיות סוגיה לדיון, היא אמורה להיות מובנת מאליה. אחרי ככלות הכל, האינטרס של מפרסמים הוא למצות ככל הניתן את הקהל הפוטנציאלי למותגים שלהם, על כן אין זה סביר שיוותרו על קבוצה כל שהיא באוכלוסיה. כלומר, הם לא אמורים לוותר על בעלי מוגבלויות. היות אדם בעל מוגבלות כל שהיא אינה בהכרח פוסלת אותו מלהיות חלק מקהל מטרה למותג. הרי גם Continue reading

איך רוקמים גובלן לאחור, או: יום הולדת עשרים לקמפיין מהמשובחים

המקום: שיקגו. הזמן: 1999.

במאי צעיר, בשם צ'ארלס סטון III, ביחד עם קבוצת חברים, שחקנים אפרו-אמריקאיים צעירים, משתעשע בתרגיל קומי ויוצר סרט עצמאי קצר, המתאר הווי של חבורת אפרו-אמריקאים צעירים (הם עצמם). הדמויות הן של צעירים אורבניים, משכילים, אינטליגנטיים, כנראה בעלי מקצועות חופשיים, אשר יש ביניהם קשרי קירבה וחברות עמוקה, היוצרים להם הווי ייחודי וביטויי לשון ייחודיים  באמצעותם הם מתקשרים, משתעשעים ומביעים את חיבתם והתעניינותם זה בזה. בסרט, שנועד למעשה להציג את היכולות האמנותיים של הקבוצה בפני מפיקי סרטים במטרה להכנס לשוק הסרטים באורך מלא, הם נראים, כל אחד בביתו ברגעי רגיעה, צופים בטלוויזיה במשחק ספורט כלשהו או מול המחשב, שותים בירה בנחת. הסרט מציג את ההווי הפנימי של חבורת החברים, הם מתקשרים אחד אל השני בטלפון (קווי, חשוב להדגיש) ומריצים דחקה פנימית שלהם. את השאלה "מה שלומך?" הם שואלים: Continue reading

מה קורה כשג'יימס בונד לא מצליח לרוץ, או: זה רק דניאל קרייג ששותה היינקן

הוא אף פעם לא מתעייף, הוא תמיד לבוש היטב, הוא שותה תמיד מרטיני מעורבב לא משוקשק, הוא תמיד יוצא "יבש" מכל צרה, הוא תמיד חטוב, הוא תמיד בכושר, הוא תמיד נחשק וכולם מכירים אותו ברחבי העולם. הוא, ג'יימס בונד.
הוא כבר מזדקן, הגוף כבר לא מה שהיה פעם, לא בכושר, לא בחיטוב. הוא כבר לא. והוא הוא שותה היינקן. הוא דניאל קרייג.
הם כבר לא יחד, ג'יימס בונד ודניאל קרייג. הם כבר אחד נגד השני. הם פשוט חייבים להפרד. הבעיה, לא נותנים להם, זה לא פשוט. סיפור הפרידה מומחש היטב בוידאו הבא:
חגיגת הפרידה תהיה בסרט "No Time to Die" הסרט ה-25 בסדרת סרטי ג'יימס בונד והאחרון של דניאל קרייג. הסרט עמד לצאת לאקרנים באפריל 2020, אבל היינקן כבר חוגגת. הקמפיין שלה כנותנת החסות הראשית לסרט מתחיל כעת.
ג'יימס בונד שותה היינקן? ועוד ללא אלכוהול? כי הוא בעבודה?
לא, זה דניאל קרייג.
אין כמו הומור בריטי, אין כמו הומור עצמי בריטי. משובח!