חג המולד אמנם כבר מזמן מאחורינו, אבל הסיפור הזה הוא אקטואלי. במיוחד לאחר פרסום הכתבה ב- The Marker (22.2.2018) אודות קמפיין הפרסומת לתפוצ'יפס, אשר כוונה (גם אם לא בלעדית) אל תלמידים ובני נוער, ועוד יותר במיוחד לאור התשובה הצינית משהו של "שטראוס".
אנחנו, בני ישראל, איננו מכירים מקרוב ובאופן אישי את סנטה קלאוס. שמענו עליו מרכילויות וסיפורים. אומרים עליו הרבה דברים טובים: הוא גר בקוטב הצפוני ומגיע אחת לשנה, בחג המולד, על גבי מזחלת רתומה לאילי הצפון, כשעל שכמו הרחבה שק מלא מתנות לכל הילדים שהיו טובים במהלך השנה שחלפה. שמנמן, סמוק לחיים, לבוש חליפת בגדים אדומה, חגור חגורת עור רחבה וחבוש מצנפת אדומה שוליה לבנים. הו-הו-הו כמה אוהבים אותו את סנטה.
אבל קלאוס הקדוש, כן זה שמו, בדמותו המוכרת כל כך, הוא לא הקדוש קלאוס הדתי האמיתי. (דתי ואמיתי, אוקסימורון). קלאוס הקדוש, שהחודש ימלאו 1740 שנה להולדתו, היה איש כנסיה באסיה הקטנה. לאחר מותו הוכרז קדוש הממונה על המלחים, הסוחרים, הקשתים, יצרני הבירה, הגנבים המתחרטים, המשכונאים, הסטודנטים וכן, גם על הילדים. הרבה אחריות. קלאוס הקדוש נהג לתת מתנות בסתר. בכך הוא היווה מודל חיקוי לדמותו של קלאוס הקדוש המודרני. אבל כפי שניתן ללמוד מתמונתו של הקדוש
, אין שום דמיון במראה לסנטה קלאוס של ימינו. באירופה נהגו לצייר את סנטה קלאוס בדמות של צייד רזה וגבוה לבוש אדרת עור ומצנפת עור מחודדת ונושא אמתחת עור על גבו, דמות די מפחידה, יש לומר, או כדמותו של גמד מרושע.
למראה של סנטה קלאוס, המוכר והידוע כיום, ניתן למצוא שני הסברים. האחד תמים, השני ציני. ושוחרי תיאוריות הקונספירציה יחברו את שני ההסברים לאחד חזק שמגלם בתוכו ניצול ציני של תמימות.