נשים הן בנות אדם ולא בנות מלכים. על בני משפחות המלוכה אומרים שיש להם "דם כחול". אמת משכבר הימים. מאמירה עתיקה זו אני מסיק שנשים הן בנות מלכים. איך מסיקים כך? פשוט מאד. בכל הפרסומות למוצרי הגיינה נשית, צבעו של הנוזל האמור לתאר את דם המחזור הוא כחול. מה שהיה להוכיח.
אבל, כאמור, לא עוד. מתברר שדמן של נשים הוא בכל זאת אדום. חברת LIBRESSE, חברה אנגלית לייצור מוצרי הגיינה נשית תחת שם המותג BODYFORM, השיקה קמפיין שבו צבעו של הנוזל המדגים את איכות הספיגה של המוצרים אינו כחול, אלא אדום. אדום כדם.
נכון זה קרה קודם, כמעט. ALWAYS פרסמה בארצות הברית נקודת אדומה על גבי תחבושת הגיינית, אבל רק נקודה. פריצת דרך מסוימת, אבל לא תעוזה פורצת מוסכמות כמו הקמפיין ל-BODYFORM. זו האחרונה היא פריצה משמעותית, שכן עצם המחשבה להציג נוזל אדום בפרסומות למוצרי הגיינה נחשבה לאורך השנים לחציית גבולות. כמעט כמו הצגת עירום פרונטלי במודעת מגאזין.
הבסיס להסתייגות הכל כך חריפה מהצגת "דם" בהקשר זה, בשונה, למשל, מהצגתו בפרסומות במוצרים אחרים על פי הצורך, נעוץ עמוק בתרבות האנושית ויחסה כלפי תופעת המחזור הנשי. אנחנו מכירים את ההתייחסות של היהדות לתקופת ה"נידה". נאסר כל מגע בין גבר לבת זוגו מטעמי טומאה, העדר ניקיון. אבל גם בתרבויות רבות תקופת המחזור היא תקופה של העדר טוהר, ואף גרוע מכך.
החל ב"חוקר" הטבע הרומי, פליני הזקן (Plini the Elder), שחי בתקופת חורבן פומפיי במאה הראשונה לספירה,
ואשר חיבר את האנציקלופדיה הראשונה לחקר הטבע, שקבע חד משמעית שדם הווסת גורם ליין להחמיץ, הורג גפנים, משמיד יבולי חקלאות ועוד רשימה שלמה של נזקים איומים ונוראים. איש מדע. דרך האמונה באירופה של ימי הביניים שהווסת היא מקור זיהום, שיש להחרים את מי שבווסת, למנוע ממנה כניסה לאתרים דתיים ואפילו לבית. בתרבות הנפלית קיימות סוכות ווסת, אליהן נשלחות הנשים בתקופה זו, ולעתים מוצאות את מותן במזג האוויר הקיצוני. המקרה האחרון קרה בשנת 2016. עכשיו.דם, בדרך כלל אינו נחשב טאבו. אבל דם הווסת כן. שכן הוא אינו דם, הוא הפרשה, פסולת, כמו הפרשות הגוף האחרות, ולכן נחשב כלא נקי (האמת, הוא סטרילי), וכמו שאין נוהגים לדבר בהן, אולי עם הרופא, ומכאן שכשם שאין מציגים הפרשות גוף בפרסומות, כך גם אותו. אפילו בשפה, אנחנו מחפשים עבורן מילים "נקיות" יותר.
וכך, פרסומות הטלוויזיה לא הראו אלא נשים חסרות דאגה, רצות, קופצות, שוחות ורוקדות. ואנחנו היינו צריכים להבין כי המילה "ההיא" היתה אסורה אפילו ברמז. הקודים הפוריטניים של עולם הפרסום האמריקאי מנעו כל התייחסות ישירה ל"עניין הזה, שמתרחש שם למטה" והמפרסמים יישרו קוו כדי לא להיחשף לתלונות ולביקורת.
משהושמעה המילה "מחזור" בפרסומת של "טמפקס" בשנת 1985, חשו המפרסמים, בתחילת שנות התשעים, שאפשר להציג את המוצר על המסך (דבר של קרה קודם לכן) והחליטו על פרסומות מדגימות את תכונות המוצר. אבל היה ברור שהצבע האדום אינו יכול לבוא בחשבון. אפילו לא צבעים בעלי רמיזה של חומרים אורגניים כמו צהוב, חום או ירוק. כחול הוא צבעם של חומרי ניקיון, ובראש ובראשונה המלבין, אותו חומר שנקרא בפי אמותינו וסבותינו "כחול כביסה". וכך הצבע הכחול הוא סמל הניקיון והטוהר, והוא עומד בניגוד המוחלט ל"לכלוך" הזה. בדומה לשימוש בכחול ה"נקי" מול הצהוב ה"מלוכלך" בפרסומות החיתולים.
וכך הגענו עד היום. ההופעה הראשונה של נוזל "דמי" בפרסומות ל"מוצרי ווסת" (נקרא לילד בשמו, ולא נשתמש יותר במונחים המכובסים "מוצרי הגיינה") במקום הצבע המלאכותי ה"כה הגייני", הוא צעד חשוב במסע להתייחסות לווסת כאל תופעה טבעית, רגילה ובוודאי שאינה מלוכלכת, "מיסטית" או מוקצית. אחרי הכל מחצית האנושות חווה אותה מדי חודש.