פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה (אמר סכיני, במחזה "בית התה של ירח אוגוסט"). אצל הבריטים, הקרים האלה, פורנוגרפיה זה בכלל עניין של אוכל.
פורנוגרפיה של אוכל, או: מי אמר שהבריטים יבשים?
קטגוריה: Uncategorized
"אתה קראת לי?" "אתה זרקת לי?" "אז אותך לשופט", או: מלחמת בוץ של שני מותגי בירה גדולים.
סיפור קטן ולא ממש חשוב המוכיח עד כמה תאגידי ענק (כמו פוליטיקאים, למשל) יוצאים למלחמה על מה שיכול להחשב לשטויות, שספק אם מעניינות את הצרכנים והציבור, כלומר על כבודם.
במהלך חורף 2017 השיקה מבשלת הבירה אנהאוזר-בוש קמפיין למותג "באד לייט". הקמפיין מבוסס 
על הסדרה המפורסמת והנצפית "משחקי הכס". הקמפיין לטלוויזיה תוכנן לכלול סדרת פרסומות לשידור במסגרת משחקי הפוטבול האמריקאי בליגת NFL ובליגת המכללות וגם במסגרת משחקי גביע העולם בכדורגל ברוסיה בשנת 2018. לשיאו היה אמור הקמפיין להגיע במשחקי הסופרבול. בפועל הופקו כשתים עשרה פרסומות לטלוויזיה וכן גם קטעי ווידאו לשימוש במדיה הדיגיטלית.
האם באמת לא ניתן ליצור צורך?, או: הולדתו של שוק המגלגל למעלה מעשרים מיליארד דולר בשנה
תעירו מרצה לשיווק (שיווק, לא "שיווק") או להתנהגות צרכנים באמצע הלילה ותתבעו ממנו באיומי אקדח: "תודה שאפשר ליצור צורך אצל אנשים!", וכמה שתצמידו את קנה האקדח לרקתו הוא ימלמל: "לא ולא, אפשר לעורר צורך קיים, רדום, לא ידוע, לא מורגש. אבל ליצור צורך מאפס? חס ושלום! לא ולא! תירה כבר ונסיים את הפרשה". אלפי סטודנטים חוו את התגובה הפבלובית הזו מפי המרצים שלהם, אשר מול אמירה של הסטודנטים שאפשר לייצר צורך, מייד לקחו אותם לסיור בפירמידות – פירמידות הצרכים של מאסלו. אברהם מאסלו.
בסופו של הסיפור שיפורסם בשורות אלה, יוכל הקורא להחליט אם לחוס על חיי המרצים לשיווק (שיווק, לא "שיווק") ולהתנהגות צרכנים.
השיבוש הדיגיטלי בעולם משרדי הפרסום עולה מדרגה, או: מי באמת ייקח סיכון?
בספרד פועלת סוכנות פרסום בשם שקלטון (Shackelton). לסוכנות סניפים במדריד, בברצלונה וגם בסנטיאגו שבצ'ילה. בין לקוחות החברה ניתן למנות חברות מוכרות כמו אובר, דורקס, חברת הרכבות הספרדית, מקס פקטור, סוני פיקצ'רס ורשת המרכולים קרפור, לצד חברות פחות ידועות.
באתר האינטרנט שלה מפרסמת שקלטון חזון הכולל משפטים כמו:
"אנחנו יוצרים תוכן". "אנחנו הוגים רעיונות שמערבים, מניעים ולעיתים חוצים את גבולות הפרסום והופכים לחדשות". "אנחנו יוצרים מוצרים, אנחנו ממציאים דרכים חדשות לבטא דברים".
וכמו: "משימתנו היא לתקשר, האובססיה שלנו היא להיות אפקטיביים, והמדיה שלנו היא הכל, כי כל דבר שקיים אומר משהו ואם המדיה אינה קיימת, אנחנו ממציאים אותה".
כמו כל חזון, מדובר במילים גבוהות-גבוהות, אולם שקלטון נקטה יוזמה עסקית ראשונה מסוגה התואמת את רוח חזונה.
מה עושים כשרוצים לגלות אחריות חברתית, או: למותג הבירה "גינס" יש בטחון עצמי
מזה זמן רב שהרגולציה כופה על יצרניות הסיגריות לציין אזהרות מאזהרות שונות על גבי אריזות המוצר ובפרסומות שלהן. מה לא נאמר באזהרות אלה לגבי הסיגריות? שהן מזיקות לבריאות, ו/ או גורמות למוות, ו/ או למחלות קשות, ו/ או לאימפוטנציה, כיד היצירתיות של המזהיר. לעומת סיגריות, למשקאות המכילים אלכוהול יש פוטנציאל נזק לא רק לטווח הארוך. פוטנציאל הנזק של המשקאות יכול לבוא לידי ביטוי בנזקים עקיפים מייד בסמוך לשימוש. נהיגה תחת השפעת אלכוהול, התנהגות אלימה ועוד.
והנה, לגבי המשקאות האלכוהוליים, דווקא היצרניות הן אלה שהחלו במהלך של רגולציה עצמית ומצאו לנכון לציין בפרסומות המלצה לצריכה מוגבלת, כמו "שתו באחריות", או "שתו כל עוד זו הנאה".
הציניקנים, ויש רבים כאלה, יטענו שמשפטים רפים כאלה, המופיעים במודעות בדרך כלל בכתב קטן ולא בולט, הם בעצם סוג של "כיסוי ישבן" ורצון לצאת טוב בעיני החברה. יתרה על כך, טוענים הטוענים, חברות האלכוהול החליטו לציין את ה"אזהרות" במודעות כפעולת מנע, כדי שהרשויות לא תדרושנה אזהרות מפורשות ונמרצות יותר, בכיתוב בולט יותר, כמו שחל על הסיגריות.
צריך להזהר ממשפיענים, או: יוחזר המנדט הבריטי ומיד!
כזכור, תקנות הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, תקנות מועצת הכבלים והלוויין, תקנון מועצת העיתונות, חוק הבזק מציבים בפני המפרסמים ומשרדי הפרסום שלהם גבולות וסייגים לגבי המותר והאסור בפרסום. בפוסט קודם נדון עניין הרגולציה לגבי פרסומות משוות, ונכתב בו שכל מה שנחשב להפרה של תקנות וחוקים יכול למצוא את מקומו המכובד, יותר או פחות, באתר זה או אחר או ברשתות החברתיות אלא אם כן הוא סותר את עקרונותיו של צוקרברג. הרשת בכלל, כך הסבירו לנו חזור והסבר, היא מתחם פתוח בו הכל מותר, ואם למישהו יש בעיה, שיתבע.