סאקיני אמר: "פורנוגרפיה זו שאלה של גיאוגרפיה".
גם תקינות פוליטית (וחברתית) של פרסומות היא שאלה של גיאגרפיה. והנה ההוכחה:
אנחנו מרבים להתרשם ללמוד ולבחון פרסומות מארה"ב, בריטניה, אוסטרליה ושאר ארצות המערב.וכאשר מתעוררת סערה סביב פרסומת מסויימת באותן ארצות אנחנו מתייחסים אליהן (אל הפרסומת ואל הסערה) באמות המידה שלנו, תרבותנו, מנהגינו, המותר והאסור אצלנו, המקובל והלא מקובל עלינו.
הפרסומת, המוצגת כאן, מאפשרת לנו להציץ גם על אמות המידה והמותר והאסור בקרב תרבויות אחרות. במקרה הזה, במצרים.
חברת COTTONIL, המקבילה במצרים לדלתא, מייצרת מבחר בגדים תחתונים.
בפרסומת החדשה, שיצאה לאור בחודש הרמדאן הקדוש בו שיעור הצפיה בטלוויזיה הוא גבוה במיוחד, והקרויה "הבן של השכן", מככבת השחקנית והזמרת מירדן, מאיס חמדאן.
חמדאן שרה בפרסומת את שבחיו של בן השכן השרירי, הגברי וגם של הבגדים התחתונים, הטי שירט ותחתוני הבוקסר שלו. תשואות רמות שתוארו על ידי אחרים כבלתי צנועות.
מספר חברי פרלמנט מצריים תקפו את הפרסומת כבלתי צנועה בעליל. הפרסומת תוארה על ידם כנוגדת את האתיקה הצבורית, את המסורת ואת הערכים המוסריים של הציבור המצרי, ואף מהווה הפרה של החוק הפלילי.
לפי החוק במצרים, עבירה של פגיעה במוסר גוררת אחריה מאסר של שישה חודשים לפחות וקנס של 2000 לירות מצריות. חברי הפרלמנט דרשו להחיל את החוק על יוצרי הפרסומת ועל החברה ולהטיל עליהם קנסות גבוהים. במיוחד לאור העובדה שכל הציבור נמצא ספון בביתו בשל עוצר המוטל מדי לילה כמלחמה בקורונה. במצב כזה כולם מול הטלוויזיה.
גם מצרים מהשורה פרסמו את התנגדותם לפרסומת ברשתות החברתיות. טענות שהפרסומות הן סקסיסטיות, פוגעניות, מחפיצות ומבזות את הגברים בהציגן אותם כגושי בשר. (טענה מוכרת מהזדמנויות אחרות).
חברת הפרסום, האני גמאל, הפסיקה מייד את שידור הפרסומת והחליפה אותה בפרסומת רגועה ללבני גברים.
יצפה הציבור וישפוט.