רגישות יתר? רדיפה אחרי סנסציה? מזימה מתוכננת? צדק קוסמי? אמירה חברתית?
כל אחד מוזמן להתייחס בדרכו ועל פי תפיסת עולמו. אני רק מניח כאן את העובדות בצורה האובייקטיבית ביותר, עד כמה שניתן להיות אובייקטיבי היום בעולם התזזיתי שלנו.
קלוגס, יצרן דגני בוקר ותיק. אין צורך להציגו. לקלוגס מספר רב של מותגים, גם זה ידוע. בעולם התחרותי עד זוב דם של דגני בוקר לילדים, עושים היצרנים שימוש באריזות של המוצרים כדי למשוך את לב ההורים על ידי פרסום "מידע תזונתי" ואת לב הילדים על ידי משחקים ושעשועים לשעת ארוחת הבוקר.
לאחרונה החלה קלוגס לשווק את המותג "קורן-פופס" כשעל אריזתו, מאחור, משחק בסגנון 
"הציור של ג'קי". בתמונה הגדולה וצבעונית עמוסת הפרטים, מצוירים המוני "קורן-פופס"ים קטנים, המשתובבים ומשחקים ברחבי קניון, מטפסים במדרגות הנעות, מתחבאים מתחת לדוכנים, מחליקים על בננות, דוחפים עגלות עמוסות בחבריהם ועוד ועוד. וכמו בציור של ג'קי כך גם כאן הילדים מתבקשים למצוא דבר מה, במקרה זה את ה"נינג'ות". והם יכולים לצבור נקודות ושאר הבטחות ופיתויים.
עד כאן טוב ויפה.
טוב ויפה? לא בעיניו של סלאדין אחמד, (שהוא, אגב, מחבר קומיקסים, בין השאר עבור חברת מארוול). אחמד מצא בציור משהו אחר לחלוטין. הוא שם לב שבעוד שכל המשתעשעים, משחקים, קונים, גולשים ושאר דמויות שבציור, הם יצורים צהבהבים, "קורן פופס"ים טיפוסיים תקניים, יש דמות אחת בלבד שצבעה חום. והוא, איך לא, המנקה. בעוד כולם מבלים הוא, המנקה, לבוש בגדי עבודה, חבוש כובע עבודה ודוחף מכונת טאטוא.
"גזענות!", הכריז אחמד וצייץ זאת בטוויטר, כשהוא מאזכר את קלוגס. "הייתכן להציג זאת בפני ילדינו הרכים? מהו המסר החינוכי שהם מקבלים? ועוד בארוחת הבוקר!"
ציוץ אחד, ודי.
ומיד התנצלות. עוד באותו היום צייצו מקלוגס: "סליחה, לא התכוונו. אנחנו בעד גיוון, בעד הכלה. מייד נתקן, בקרוב בחנויות.", ועוד מילים שמשמעותן: "הסתבכנו עם המשוגעים האלה, רק שהאחד הזה לא יעיר עוד. מי האידיוט אצלנו שלא שם לב. נתנצל מהר ונקווה שיעבור בלי נזק".
ציוץ. כמה קל להוריד ענקים על הברכיים. במיוחד שהם עצמם מזמינים זאת על עצמם.
ואתם ילדים, מצאו את המנקה, לא צריך לצבוע כי הוא כבר צבעוני, שלחו את הפתרונות והזוכה בהגרלה כבר יקבל משהו. או לא.
על פרסום וסביב פרסום. בעבר, כיום ולעתיד.
